מנהג שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול ואחד מהם לשנותו וזה שאמר דוד הללו את יי' מן הארץ תניני' וכל תהומות אש וברד שלג וקטור ובאור ענין הדברים הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו באש ובברד ובשאר ברואי' שתראו למטה מן הרקיע שגבורתם תמיד נכרת לקטן ולגדול : הלכות יסודי התורה פרק רביעי ארבעה גופים הללו שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבני' טובות ומרגליות ושאר אבני בנין והרי' וגושי עפר הכל גולמן מחובר מארבע יסודות הללו: ב נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע חוץ מארבע יסודות האלו מחוברים מגולם וצורה וגולם שלהם מחובר מארבע יסודות האלו אבל כל אחד מד' יסודות אלו אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד: ג דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המי' והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הלוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן : ו טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבדה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ . והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח: ה ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנה כל א' מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד : ו וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יותר ויש מהן גופין שיהיה בהם חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפי יראה בהן היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפי' יראה בהן הלח יותר ז ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יותר מגוף אהר חם וגוף יבש יותר מגוף אהר יבש וכן ימצא גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופין יראה בהן הלח בלבד וגופין יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלה כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שיהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב: ח וכל המחובר מארבע יסודות אלו להם הוא נפרד בסוף יש שהוא נפרד לאחר ימים אחרים ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבי' וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להם אפילו הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ: ט הואיל וכל הנפסד יפרד ליסודות אלו למה נאמר לאדם ואל עפר תשוב לפי שרוב בניינו מן העפר ולא כל הנפסד כשיפסד מיד יחזור לארבע היסודות אלא יפסד ויחזור לדבר אחר ודבר אחר לדבר אחר וסוף הדברי' יחזור ליסודו' ונמצאו כל הדברים חוזרין חלילה: י ארבע יסודות אלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל גופן כיצד מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש וכן האש מקצתו הסמוך לרוח משתנה מתחולל ומתכנס ונעשה רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים וכן המי' מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ ושנוי זה מעט מעט ולפי אורך הימים: יא ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח או כל הרוח אש שא"א שינטל אחד מן היסודות הארבעה אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח לאש וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השנוי בין ארבעתם וחוזרות חלילה לעולם: יב ושנוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתם ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה וצמח ואבן ומתכת והאל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו ע"י מלאך העשירי שהי' הצורה הנקראת אישים: יג לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק הגוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים שגולמן מחובר מד' יסודות וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר מגולם אחר והצורות שאין להם גולם אינן נראים לעין אלא בעין הלב הן ידועים כמו שאנו יודעי' אדון הכל בלא ראיית עין: יד נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו הצורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמלאכים עד שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הנכרת לעיני שהיא הפה והחוט והלסתו' ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפ' המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה מוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך ליזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו : טו אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודו' מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה: יו כל הדברים האלו שדברנו בענין זה כמר מדלי הם ודברים עמוקים הם אבל אינן כענין עומק פרק ראשון ושני ובאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי הוא הנקרא מעשה בראשית וכך צוו החכמים הראשונים שאין דורשין גם בדברים אלו ברבים אלא לאדם אחד בלבד מודיעים דברים אלו ומלמדין אותן: יז ומה בין ענין מעשה מרכבה לענין מעש' בראשית שענין מעשה מרכבה אפילו לאחד אין דורשין לו אא"כ היה חכם ומבין מדעתו נותנין לו ראשי הפרקי' ענין מעשה בראשית מלמדין אותו ליחיד אע"פ שאינו מבין אותו מדעתו ומודיעין אותו כל מה שיכול לידע מדברים אלו ולמה אין מלמדין אותו לרבים לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש ובאור כל הדברים על בריין : יח בזמן שאדם מתבונן בדברים אלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם וכיוצ' בו ויראה חכמתו של הק"בה בכל היצורים וכל הברואים מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ב"ה ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיערוך עצמו לא' מהגופות הקדושים הגדולים וכ"ש לאחד מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה רק וחסר: יט וענייני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות אלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותן פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס ואע"פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בריין: כ ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצות: כא ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוויו דאביי ורבא אע"פכ ראויים הן להקדימם שהן מישבי דעתו של אדם תחלה ועוד שהן הטובה הגדולה שהשפיע הק"בה לישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר: הלכות יסודי התורה פרק שביעי מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו |